חברות, משפט מסחרי, דיני עסקים

ברוכים הבאים לפורטל המשפט בעסקים:

האתר ירכז מידע עדכני ומקיף בנושאי חברות, הקמת חברה - יתרונות וחסרונות, עוסק מורשה, שותפות, הסכמים, תקנון, הערכת שווי, קניין רוחני, פטנטים, דיני אינטרנט, זכיונות, מכרזים, יחסי עובד מעביד, אחריות נושאי משרה, ליווי משפטי לעסקים חדשים או יזמים ועוד.
 
האתר יעלה בקרוב...

צור קשר:

שם הפונה:
אימייל:
טלפון:
הודעה:

הרמת מסך, מהי?

עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה הינו אחד מאבני היסוד של דיני החברות.   מבנה משפטי זה, השפעתו מכרעת על התהליכים הכלכליים בארץ ובעולם. לכן, מתחייבת הזהירות הרבה, שיש לנקוט, בהתייחסות לאישיות המשפטית הנפרדת של החברה ואין לפגום בה, כשאין הדבר מחויב המציאות. יחד עם זאת, יש לפעול למניעת עוולות, העלולות  לנבוע כתוצאה מניצול לרעה או הפעלה לא ראויה של האישיות המשפטית הנפרדת ( ראה ע"א 4606/90, תל מור בע"מ נ' איטה מוברמן ואח', פ"ד מו(5), 353, עמ' 362-361 ).

"יסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מהחברה לבעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים שימוש לרעה במסך ההתאגדות המצדיק הרמת מסך" ( ראה חביב סגל, דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, כרך א 1999, עמ' 252 ).

הנה כי כן, לא בנקל יאות בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות. הדבר ייעשה אך במקרים קיצוניים, שבהם מוכח, כי המדובר בישות משפטית מלאכותית, שנוצרה, למעשה, על מנת לעמוד חוצץ בין בעלי המניות לבין נושיהם, כדי להתחמק מנושים, תוך מעשי רמיה.

הניתוח המשפטי:

סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע את הכלל הבסיסי בדיני חברות.

"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד, על כן קם מסך בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות.

סעיף 54 לחוק קובע:

 "54. אחריות יחידי האורגן.

 (א) אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האיש שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס.

 (ב) נוסף על הוראת סעיף 6 רשאי בית המשפט לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה ליחידים באורגנים השונים, אם התקיימו התנאים הקבועים להרמת מסך בסעיף 6 (ג), בשינויים המחויבים, או אם התקיים תנאי הקבוע בחיקוק לייחוס זכויות וחובות כאמור. 

סעיף 6 (ג) לחוק קובע:

 "בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:

(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל וכוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם.

(2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" 

דהיינו - חיוב אישי בדיני חברות אפשרי כשיש הצדקה להרמת מסך עקב מעשה מרמה כמשמעותו בדיני החברות.

על פי דיני החברות, קיימת חזקת תקינות של פעולות החברה והאורגנים, ועל המבקש להרים מסך לסתור חזקה זו והנטל מוטל עליו.

הרמת מסך נעשית רק במקרים חריגים, וכאשר מוכיח המבקש - התובע כי הנתבע עשה שימוש שאינו ראוי במסך ההתאגדות, באופן החורג מניהול עסקים רגיל, מתוך חוסר הגינות, ופגיעה בעקרונות היושר וחוש הצדק, וכך מגלים מעשיו "מעשה תרמית" מבחינת דיני החברות. 

ד"ר אירית חביב סגל, בספרה "דיני חברות לאחר חוק החברות החדש", כרך א' הוצאת אל-טק הפקות בע"מ 1999, מצביעה על כך שבתי המשפט פעמים רבות עשו שימוש בסוגיה של הרמת המסך, משום הקלות שבה מאפשרת ההלכה את היצירה השיפוטית, שעה שניתן היה להתמודד  עם הסוגיות שהתעוררו באותם מקרים בהקשר של דוקטרינות אחרות מדיני החברות ולהימנע מהרמת המסך.

המבחן הראשון והבולט מכולם, בו נעשה שימוש לצורכי הרמת מסך הינו "שימוש לרעה" במסך ההתאגדות.

ד"ר חביב סגל בספרה הנ"ל מציינת, כי שציינתי לעיל, כי עצם העובדה שבעל מניות מבקש להימנע מהטלת אחריות עליו, עדין אינה נחשבת לשימוש לרעה במסך ההתאגדות (עמוד 253) ואולם, מציינת המלומדת:

"הנחתה של מערכת המשפט היא שעל היזם לעשות שימוש הוגן במבנה ההתאגדות והיתרונות שזה מקנה לו בפרט, עליו לכבד בעצמו את ההפרדה בין "כוס העושר" של החברה לבין "כוס העושר" הפרטי שלו, לשמור על הפרדה זו, ולאפשר לחברה לפעול כמוקד רווחים עצמאי.

כמו כן, עליו להימנע ממימון פעילותו במבנה הון הצפוי להוביל את החברה לחדלות פרעון, קרי, למצב שבו לא יהיו לנושים די מקורות הון בכיס העושר של החברה על מנת להיפרע את חובותיהם עליו להתאים את גובה ההתחייבויות וההלוואות שנוטלת החברה לשווי ההון העצמי שהושקע בה, ואף להתאים את שווי נכסי החברה שהוא משיב לכיסוי הפרטי, בכל דרך שהיא של חלוקה לבעלי המניות, למצבה של החברה ולהתחייבויותיה" (עמוד 253).

בתי המשפט גם הפעילו דוקטרינות מדיני השליחות, כאשר ייחסו את פעילות החברה ובעליה.

באותם מקרים בהם לא נתקיימה הפרדה בין החברה ובעליה ואלו לא אפשרו לחברה "לפעול כישות עצמאית הפועלת למיקסום רווחיה, ראה בית המשפט בחברה מעין שלוח של בעליה, ועל פי קונספציות של שליחות ייחס את חיובי החברה לבעליה, דהיינו, על פי מבחני השליחות, הקרבה המעשית שבין החברה לבעליה היא המכריעה בהרמת המסך" (ראה  חביב סגל בספרה  הנ"ל עמוד 254)".

ד"ר חביב - סגל מציינת, כי לדעתה אם נתחשב בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, אזי את המבחן הקבוע בסעיף 6 לחוק של "בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן", יש להפעיל באופן דומה להחלת מבחן ה"שימוש לרעה", שאם לא כן, על פי לשונו, מאפשר סעיף זה הרחבת האפשרויות לשימוש בעקרון זה.

בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין, כי הקמת עילה להטלת אחריות אישית על דירקטור לחובות חברה מותנית בהוכחת כוונת מרמה ואין די בהבאת הראיה בניהול רשלני, או להתנהגות שאינה בתום לב.

ראה לענין זה: ע"א 3016/90 פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן עו"ד ואח' תקדין עליון 94 (3) 904 בסעיף 13 לפסק הדין.

כמו כן,  נקבע בע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ ואבי פרבשטיין נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ, תק-על 2003 (4) 1322, כי:

"... כי אין  חבותו של בעל תפקיד נובעת מעצם חבותו של התאגיד. התאגיד, בהיותו אישיות משפטית יציר הדין (להבדיל מאישיות משפטית טבעית), פועל באמצעות האורגנים ובעלי התפקיד בו. עובדה זו, אינה גורעת מאחריותו של התאגיד כאישיות משפטית נפרדת, אך אין בה גם כדי להטיל, מניה וביה, אחריות על האורגנים ועל בעלי התפקיד בתאגיד. חבותם נגזרת, כאמור, מן השאלה האם קיימו, באופן אישי, את יסודות העילה.

מן המקובץ עולה, כי מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספיציפית נגדו, ולהניח תשתית ראייתית ממנה עולה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה. שאם לא יעשה כן, יוכל אולי להיפרע מן התאגיד, אך לא מבעלי התפקיד".

בפסק דין נוסף ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' סולדר חברה לבניה בע"מ ואח' תק-על 2004 (1) 938, התייחס בית המשפט העליון לסוגיית הרמת מסך ובסעיף 42 לפסק הדין נאמר:

 "...יש לציין, כי תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות (ראו ס' אוטולנגי "הרמת מסך אחד מהנימוקים לה" הפרקליט כה בעמ' 465).

הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחור המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק (ראו ע"א 4606/90 מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ, פ"ד מ"ו (5) 353).

אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה.

מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעל המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרד של החברה.

הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינה בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה בעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (ראו א' חביב סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך, עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, בעמ' 214, ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מ"ח (5) 661.

...

הלכה היא, כי הסרת מסך, אינה ענין שבשגרה, אלא חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת ראו 4606/90 מוכרמן נ' תלמר בע"מ, פ"ד מ"ו (5) 353, בעמוד 361.